פרטים על שטיחים מצמר

סוד הקסם של שטיחי הצמר

הצמר הוא חומר גלם עיקרי ויוקרתי בתעשיית השטיחים האיכותיים.

הצמר, בנוי משרשרות של מולקולות של (פרוטיאינים) וחלבונים. שרשראות אלה בנויות בצורת קפיץ (כמו ה-DNA), לכן כל המוצרים העשויים מהם קיימת תכונה “קפיצית”. המבנה הקפיצי הופך אותו לגמיש. לכן, כאשר הוא שוקע מתחת למשקלו של כסא – לדוגמא – הוא יחזור במהירות למראהו הקודם, מיד לאחר הזזת כסא אך שולחן כבד המונח באותו מקום זמן רב, עלול ליצור שקעים.
לכן, מומלץ להזיז את השולחן מפעם לפעם.

בעת העתיקה, הצמר, יחד עם השפתן היו הסיבים העיקריים ללבוש.

רועי הצאן, לבשו צמר והאיכרים לבשו פשתן. הזיהוי על פי לבוש, יצר “מחנאות” ואף גרם לעימותים בין המחנות.

ביהדות, אסרו על תערובות צמר ופשתן שהוגדר”שעטנז”. זו הסיבה שבחליפות צמר, מופיעה התווית “ללא חשש שעטנז”.

יש סיבי צמר שונים. הדקים שביניהם, בקוטר קטן (פחות מ-25 מיקרון), כמו ה”מרינו”, משמשים בעיקר לתעשיית הביגוד, הסריגה והאריגה.

סיבי הצמר העבים יותר, כמו הצמר הניו-זילנדי, מיועדים לשטיחים. ככל שהסיב עבה יותר, הוא קפיצי יותר ולכן עמיד ושומר על צורתו לאורך זמן.

צמר מופק בעיקר מגז כבשים. כמויות קטנות יותר – ולכן יקרות יותר – מקבלים מעיזי “אלפקה”, “קשמיר”, “למה”, ו”אנגורה. סוגים יקרים אלה, משמים בעיקר את תעשיית האופנה היוקרתית.

בניגוד להנחה הרווחת, צמר אינו מחמם. הוא מבודד מחום ומקור. הוא אינו יוצר חשמל סטטי ולכן שטיח צמר
אינו סופח אבק מסביבתו וקל לנקותו. (כתמים, דורשים ניקוי פרטני – חברה מומלצת לניקוי ותחזוקת שטיחים)

הצמר, ניתן לצביעה בדרגות חוזק ואיכות שונות. דבר המשפיע על עמידות הצבעים.
“צמר לבוד”, היא אחת מצורות העיבוד של הצמר.

במהלך ייצור שטיחים העשויים מחוטי צמר, חותכים את החוטים, בקצוות החתוכים נשארים באופן טבעי סיבים קצרים ופרומים, ההופכים לפלומה. ככל שהצמר גס וחוטיו ארוכים יותר, נוצרת פחות פלומה.

באוסף הדגמים של איתמר תמצאו שטיחי צמר לבוד
בהצלחה :)